מיומנו של חוקר 1 : " נסגרת דלת ונפתח חלון"

מיומנו של חוקר 1 : נסגרת דלת ונפתח חלון אישה, כבת 50, בשם דלית, אשר דיווחה לחברת הביטוח שהיא עברה תאונת דרכים לפני כשנתיים, ומאז התאונה היא לא יכולה לעבוד במקצוע שלה כ"מורה לתנועה", עקב מגבלה קשה באזור הצוואר והגב. עם המידע המצומצם הזה ניגשתי לחקירה, כאשר כל מה שיש ברשותי הוא הכתובת של הגברת. לפעמים, בחקירות מסוג זה, מנסים את הגישה הישירה ומגיעים לבית של מושא החקירה, כמובן, מבלי לתאם פגישה, ומנסים לקבל מידע והתרשמות על תפקודו של אותו אדם. כך, ניסיתי את מזלי והלכתי לביתה של דלית. היא הייתה חשדנית מאד ולא הסכימה לפתוח את הדלת, ניגשה אל החלון בכדי לבדוק "מי אני", ולאחר שהצגתי את עצמי כנציג של חברת הביטוח, היא הגיבה בצורה תוקפנית וביקשה ממני לעזוב את המקום, תוך כדי שהיא מסננת מספר קללות לעברי. מה שהיא לא יודעת הוא שחוקרים פרטיים, במיוחד אני, מקבלים מוטיבציה נוספת כאשר סוגרים בפניהם את הדלת, ובפרט כאשר מדברים אלינו בגסות. לכן, החלטתי, שאם היא "סוגרת את הדלת, אני אכנס דרך החלון" (מטפורית כמובן). מה שיפה במדינה הקטנה שלנו, הוא שפעמים רבות שכן קרוב עדיף על אח רחוק, ובהרבה מקומות תמיד אפשר למצוא שכן (בדרך כלל שכנה) דברן שישמחו מאד לשפוך מידע על שכנם. רק צריך לדעת באיזה גישה לנקוט ומה לשאול, וכמובן שקצת מזל לא מזיק. התהלכתי ליד ביתה של דלית, וראיתי שישנה שכנה אשר עומדת ומסתכלת בחלון. היה נראה שהיא שכנה סקרנית, ואמרתי לעצמי שאם היא כל כך סקרנית, אולי היא גם תסכים לדבר קצת. ניגשתי אליה והתחלתי לנהל איתה שיחת חולין, ועוד לפני שהספקתי להבין מה קורה, היא סיפרה לי שדלית היא אישה שעברה כמה תאונות דרכים, וידוע לה שמקצועה הוא "מדריכת יוגה", והיא עובדת במועדון במרכז העיר, אך לא ידעה לציין היכן בדיוק. כאשר לחצתי עליה קצת, היא חיפשה ומסרה לי את הטלפון הנייד של דלית. ידעתי, שאם אני אתקשר בעצמי, ייתכן ודלית תחשוד לאחר שתזהה את קולי, ואני לא אקבל את המידע. ביקשתי מחברה טובה שתתקשר לדלית בקשר לשיעורי היוגה שהיא מעבירה, ותבקש לראות שיעור לדוגמא. כמובן שדלית שמחה על המתעניינת החדשה, ופרטה את המקום המדויק בו היא מעבירה את שיעורי היוגה - שעות וימים. מכאן, הדרך כבר הייתה קצרה מאד. ביקרתי באחד הימים בהם היא העבירה את שיעור היוגה, וראיתי אותה כאשר היא מבצעת תנועות גוף, אשר לא היו מביישות מתעמלות באולימפיאדה. שלפתי את המצלמה והתחלתי להסריט סרטון וידיאו שלה, כאשר היה זזה לכל הכיוונים. בשלב זה יכולתי כבר לעזוב את המקום, כי הסרט הזה מספיק לחברת הביטוח, אבל רציתי גם "נקמה קטנה" בדלית, על זה שהיא דיברה אלי בגסות. לכן, לפני שהלכתי, התקרבתי אליה מספיק בשביל שהיא תוכל לזהות אותי, היא זיהתה אותי תוך שניות, קפאה על מקומה והפסיקה את השיעור. דלית לא יכלה לעשות דבר, מכיוון שהיא העבירה את השיעור במקום ציבורי ופתוח, על כן, רק חייכתי חיוך של ניצחון ועזבתי את המקום. *אם אהבתם את הסיפור אשמח לשיתוף שרגא איסוף מידע וחקירות 03-5440977 / 050-7404376 shragainfo@gmail.com **תודה רבה לטל חגי על עריכת התוכן. *** תודה רבה למלינה רימברג על תמונה. **** הצילום הוא אילוסטרציה. ***** רוצים לראות את הפרקים הבאים של יומנו של חוקר, תעשו "לייק" לעמוד.