מיומנו של חוקר 35: "תרופה למכה"

בגידה יכולה ללבוש חליפות רבות. מנהל בית החולים, פרופ' לב, יצר עמי קשר, ומסר כי הוא מעוניין לפגוש אותי. הוא סרב לפרט בטלפון במה מדובר, מלבד העובדה שציין כי הוא מרגיש נבגד – מעבר לכך הוא לא הרחיב. מכיוון שנתקלתי לא מעט במקרים בהם לקוחות מבקשים ממני שירותים שאינני יכול/רוצה לבצע, אני לרוב נמנע מפגישות שאני לא יודע מראש מה נושא הפגישה. למרות זאת מנהל בית החולים הותיר עלי רושם חיובי, ולכן נפגשתי איתו בביתו במרכז הארץ. בתחילתה של הפגישה, הוא ביקש ממני להבטיח לו כי כל הנאמר בפגישה הינו סודי בהחלט וגם אם לא ישכור את שירותיי, אתן לו את מילתי שאף פרט מתוכן השיחה לא ייצא החוצה. כמובן שהבטחתי. פרופ' לב סיפר כי בתקופה האחרונה ישנה גניבה מאסיבית של תרופות ממחלקות שונות בבית החולים. הוא סיפר כי בתחילה היה מדובר בחוסר מינורי, ולכן במשך תקופה חשב שפשוט מדובר בטעות בספירה. ככל שהזמן עבר, התופעה רק החמירה. הנחתי שאם פרופ' לב פנה אלי, אזי הוא טרם פנה למשטרה. הסתקרנתי מדוע. הפרופסור הסבר כי הוא מרגיש שמערכת הפיקוח בבית החולים, אשר הוא עומד בראשה, כשלה. הוא מאמין שבמידה והפרשה תודלף החוצה, אזי משרתו תהיה בסכנה. על כן, הוא העדיף לפתור את העניין בתוך שערי בית החולים. כאשר שאלתי אותו האם הוא חושד במישהו מסוים, הוא השיב שלא – זה עשוי להיות כל אחד. בתחילה ניסיתי להבין את היקפה של הבעיה; מתי החלו הגניבות, מה נגנב והאם מדובר בסוג ספציפי של תרופה. הפרופסור הסביר כי יש משהו "מוזר" בגניבות, מכיוון שנגנבה כמות גדולה של תרופות שהן יחסית זולות. בנוסף, קיים מחסור במספר תרופות יקרות, שהן יחסית חדשות בשוק, ולכן הגנב היה צריך לדעת בדיוק מה הוא גונב. הבנתי שה"שוק השחור" של התרופות הינו שוק אשר הולך ומתפתח, ובין כל הזיופים של התרופות השונות, ישנן בשוק גם תרופות אשר נגנבו ממוסדות שונים כמו בתי חולים ומרפאות. הצעתי לפרופסור להתקין מצלמות במספר מקומות בבית החולים בו התבצעו עיקר הגניבות, אך הוא סרב בטענה שהדבר עלול לפגוע בצנעת הפרט. הסברתי לפרופ' לב שקיימת דרך נוספת, אך יקרה יותר, והיא להכניס מספר חוקרים סמויים אל בית החולים בניסיון לאסוף מידע. למזלי, אחד החוקרים, עימו אני עובד, היה פרמדיק בעברו. היה לו ידע רפואי שהיה יכול לסייע לו בבית החולים. בסיוע הפרופסור שילבנו את החוקר בתפקיד מנהלתי באחת המחלקות. בנוסף, צרפנו אליו חוקר וחוקרת נוספים שיעבדו במקביל בתפקיד פועלי ניקיון במחלקות סמוכות. אמנם הפרופסור ביקש שלא להתקין מצלמות קבועות במחלקות, אך החוקרים שלי היו מצוידים במצלמות סמויות למקרה הצורך. לאחר כשבוע של בדיקות שונות במחלקות, שיחות עם עובדים והתבוננות על כל התנהגות אשר נראית כחריגה במחלקות – החוקרים דיווחו כי הם הבחינו בתופעה אשר חוזרת על עצמה. שני עובדי בית החולים, עובדי "כח העזר", אשר עובדים בשתי מחלקות שונות, היו נוהגים מידי יום להיפגש שלא באזור המחלקות שלהם והתנהלותם נראתה כחשודה. לאחר העמקה בבירור ההתנהלות, הם הבחינו כי שני העובדים הללו נוטים לעבוד באופן קבוע באותן המשמרות, למרות שלמעשה הם עובדים במחלקות שונות ולכאורה לא אמור להיות "קשר" ביניהם. ביקשתי מהחוקרים שלי להעמיק את המעקב אחריהם. ואכן, לאחר יומיים נוספים של מעקב, אחד מחוקריי זיהה את אחד העובדים נכנס לחדר שבו אוחסנו התרופות. בהיכנסו לחדר הוא הרבה להביט מספר פעמים לצדדים ובסופו של דבר הכניס לשקית כמות מכובדת של תרופות. פרק זמן קצר לאחר מכן, הוא נפגש עם העובד הנוסף מבית החולים והעביר לו את התרופות. בהמשך התברר כי התרופות הללו הועברו לגורם שלישי – את כל זה החוקרים תעדו במצלמות נסתרות. את החומר שבידיי העברתי ישירות למנהל בית החולים, אשר הביע שביעות רצון, אך מסר לי כי עדיין חסר לו חלק בפאזל. מחקירתו עלה כי שני העובדים הללו גנבו את התרופות הזולות, אך לתרופות היקרות לא הייתה להם גישה. אם ככה, מה קרה לתרופות היקרות? ניסיתי להבין מהפרופסור באילו תרופות מדובר. הוא הסביר לי כי בפועל עיקר התרופות הללו ממוקמות במחלקה מאוד ספציפית בבית החולים. כאשר שאלתי אותו מדוע הסתיר ממני עובדה זאת. השיב כי חשב שכל התרופות נגנבות על-ידי אותו גורם, ועכשיו הוא מבין שכנראה הסיק לא נכון ולא מדובר באותם הגנבים. הוא הוסיף והסביר כי מדובר בתרופות ניסיוניות לטיפול במחלת הסרטן, אשר עדיין לא הוכנסו לסל התרופות. ביקשתי מפרופ' לב לבצע עוד מספר בדיקות. מהחקירה שביצעתי עלה כי בעלה של אחת מעובדות המחלקה חולה במחלת הסרטן, וזקוק בדיוק לאותן תרופות מדוברות. שיתפתי את הפרופסור בממצא החדש. הוא הגיב בתדהמה. איך ייתכן שאותה עובדת לא שיתפה אותו בכך? השבתי לו כי היא לא סיפרה על כך בשל העובדה שהיא הייתה הופכת באופן מיידי לחשודה עיקרית. ביקשתי ממנו לזמן את אותה עובדת לשיחה, הנחיתי אותו שאני אשב לצידו בשיחה אך מבלי שהוא יציג אותי. התיישבתי במשרדו של הפרופסור מלווה במשקפי שמש וארשת פנים רצינית. כדקה לאחר שהעובדה נכנסה לחדרו של הפרופסור, ולאחר שיחת חולין קצרה ביניהם, העובדה פרצה בבכי וסיפרה על הכול. היא פירטה כי מזה מספר חודשים בעלה חולה במחלה וזקוק לתרופות יקרות מאוד. אין להם מספיק כסף עבורן, ולכן לקחה את התרופות מבית החולים. פרופ' לב אמר לה שבעקבות מה שגילה, אין הוא יכול להמשיך ולהעסיק אותה, אך הוא יעשה הכול בכדי לעזור לבעלה להשיג את התרופות להן הוא כה זקוק. בסיום הפגישה הפרופסור שאל אותי בתדהמה: "איך ידעת שהעובדת תספר את הכול מיוזמתה"? השבתי שהנחתי על השולחן שני דיסקים ריקים, עליהם היה כתוב "צילום נסתר של גניבת תרופות". דאגתי שהעובדת תבחין בהם. בשילוב הנוכחות המאיימת שיצרתי לעצמי בפגישה, הייתי בטוח שהיא תודה במעשיה מיוזמתה ובעצם תקדים "תרופה למכה". *אם אהבתם את הסיפור אשמח לשיתוף

*אם אהבתם את הסיפור אשמח לשיתוף

שרגא איסוף מידע וחקירות

03-5440977 / 050-7404376

shragainfo@gmail.com ** רוצים לראות את הפרקים הבאים של יומנו של חוקר, תעשו "לייק" לעמוד. ***תודה רבה לטל חגי על עריכת התוכן.

**** הצילום הוא אילוסטרציה

https://www.facebook.com/private.investigations/