מיומנו של חוקר 59: "גניבה בבית כנסת"
- שרגא חקירות
- 1 בנוב׳ 2017
- זמן קריאה 4 דקות
"אנחנו צריכים שתמצא גנב"!
שכנה שלי לשעבר התקשרה אליי וביקשה לדעת אם אני עדיין עוסק בתחום החקירות, השבתי שכן.
"אז אני צריכה לפגוש אותך דחוף", אמרה.
רציתי לקבל מידע ראשוני על נושא החקירה, אך היא סירבה למסור בטלפון. היא ביקשה שאסמוך עליה ואפגוש אותה ברחוב הסמוך לבית בו התגוררתי בעבר.
פגשתי אותה במקום ובשעה שקבענו והיא אמרה לי "תכנס לבית הכנסת, מישהו שם מחכה לך".
הסכמתי להגיע לפגישה מבלי לקבל מידע בטלפון, אך התעקשתי שבקצרה תספר לי במה מדובר.
"הוא לא איש של טלפונים וגם מדובר בנושא רגיש עליו היה מעדיף שלא לדבר בטלפון, ולכן ביקש לפגוש אותך פנים אל מול פנים. אני מבקשת שתסמוך עליי – הוא מחכה לך בפנים", אמרה.
סביר להניח שאם לא היה מדובר במישהי אותה אני מכיר כמה שנים, הייתי מסתובב והולך במעמד הזה. אך לכל מקרה שלא יהיה, עשיתי סריקה מסביב לבית הכנסת ועדכנתי קולגה שלי על מיקומי ונכנסתי פנימה.
בשעה זו בית הכנסת היה נראה שומם.
תמיד קצת עצוב לי, משום מה, לראות מקומות שהם בדרך כלל הומי אדם – כאשר הם ריקים. תסמונת ה"גן הסגור" כנראה.
"תודה שבאת", קול חלוש קרא לעברי.
זיהיתי גבר קשיש, נראה כבן +70, אשר לבוש בלבן וזקן ארוך מאוד מעטר את פניו. הניסיון שלי לימד אותי לא לשפוט אנשים על פי מראה ובטח שלא לפי רושם ראשוני – אבל עיניו שידרו לי משהו טוב.
הצלחתי לזהות שהוא טרוד מאד.
"קוראים לי דניאל ואני הגבאי של בית הכנסת", אמר.
"נעים מאד, כולם קוראים לי שרגא", השבתי.
"אני מצטער על כל המסתוריות, אבל הנושא מאד רגיש ולכן היה חשוב לי לפגוש אותך פנים מול פנים", התנצל.
דניאל סיפר לי כי הוא הגבאי של בית הכנסת כבר מעל ל-30 שנים, הוא החליף את אביו, אשר היה הגבאי המיתולוגי של בית הכנסת במשך שנים רבות, וכאשר הלך לעולמו היה ברור לקהילת המתפללים שבאופן טבעי הוא זה שיחליף את אביו.
הוא סיפר שהמקום הזה הוא הבית הראשון שלו, הוא נשוי ויש לו שלוש בנות – אך הן נשואות וגרות מחוץ לעיר.
רעייתו עוזרת לו בטיפול וטיפוח של עזרת הנשים בבית הכנסת, ולכן את עיקר זמנו הוא מבלה בתפעול, תחזוקה ושיפור המקום.
דניאל אמר עם דמעה בעינו שהוא מרגיש כי כל המתפללים בבית כנסת הם כמו ילדים נוספים שלו, ולכן גם כשלעתים נדירות יש איזה סכסוך בין מתפללים, הוא מרגיש כאילו ילדיו מסוכסכים ולכן תמיד דואג לפשר ולחבר בין כולם.
בחודשים האחרונים הוא הבחין כי כספים החלו להיעלם מקופת בית הכנסת.
בית הכנסת מתקיים, בין השאר, מתרומות המתפללים אשר משמשים לתחזוקה השוטפת של המקום; ניקיון, תשלום חשבונות ותיקונים שונים.
בשלב הראשון הוא חשב שייתכן שהוא התרשל או לא חישב נכון את הסכומים שהיו ברשותו. מכיוון שכל פעם היו חסרים לו סכומים קטנים יחסית, הוא חשב שייתכן שממרום גילו הוא אולי החל לפספס דברים או לשכוח.
בכל השנים בהם ניהל את בית הכנסת מעולם לא היה חסר ולו שקל אחד בקופה, הוא מסודר מאד ורושם כל שקל שנכנס ויוצא.
כאשר הבחין שהתופעה חוזרת על עצמה, הוא החל לדאוג.
מה שהיה מוזר לו בגניבה הוא שבכל פעם נגנבו סכומים קטנים יחסית, בחלק מהמקרים היה סכום של כסף במעטפה – אבל רק חלק ממנו נלקח.
"אם מישהו גונב, למה שלא ייקח את הכול?", שאל.
"מעניין מאד", אמרתי. "ככל הנראה הגנב הבין שבמידה וייקח את כל הסכום, מיד תדלק נורה אדומה בעוד שאם הוא לוקח סכומים קטנים – הוא יוכל להמשיך לגנוב מבלי שיעורר חשד".
עשית סיבוב עם דניאל בבית הכנסת וביקשתי לראות את הכניסות היציאות למתחם. באף אחת מהן לא נראו סימני פריצה. החלונות של בית הכנסת גבוהים ומסורגים, ולא נראה כי הייתה פריצה דרך החלונות או הדלתות.
מה גם שזה נראה לי מאמץ גדול מידי לבצע טיפוס קשה כל כך בשביל סכומים קטנים יחסית, בפרט שבבית הכנסת היו מוצרים יקרים יותר.
"ככל הנראה לא מדובר בפריצה מבחוץ", קבעתי. "אתה מבין מה זה אומר דניאל?"
"בדיוק מה שחששתי ממנו... מדובר במישהו מתוך בית הכנסת", אמר בפנים נפולות.
"כאשר הזמנתי אותך לכאן תיארתי לעצמי שמדובר ממישהו מתוך קהל המתפללים, אבל לא רציתי להאמין בכך", המשיך.
"לאורך כל שנים, בתוך הקהילה שלנו, תמיד דאגתי לכולם ואם הגיעה לאוזניי שמועה שלמישהו יש בעיה כלכלית כלשהי - פעלתי לעזור לו בדרך כזו או אחרת. למה שמישהו ייקח מפה כסף?", שאל בכעס.
דניאל סיפר שהוא מעולם לא חשב לשים כספת בבית הכנסת, זה לא נראה לו מכובד.
שאלתי את דניאל היכן בדיוק הוא שומר את הכספים.
הוא הראה לי מגירה די ישנה בשולחן שלו במשרד. כאשר הוא ראה את המבט שלי הוא אמר: "אני יודע מה אתה חושב... למה אני לא שם פה כספת או נועל את המגירה".
המבט שלי בהחלט הסגיר אותי.
"זה לא מכובד לשים פה כספת, כולם פה משפחה! חשבתי לנעול את המגירה, אבל אז אנשים יתחילו לשאול שאלות ולהבין שמשהו קורה פה, ואני מעדיף שאף אחד לא יידע על הגניבה – זו בושה גדולה".
הוא המשיך והסביר כי הוא ניסה כמה פעמים להחליף את המקום בו הוא שומר את הכסף, אך התופעה המשיכה.
"למה שלא נשים מצלמות סמויות בחדר שלך?", שאלתי.
"בשום פנים ואופן לא. זה לא מכבד את המקום ואני לא רוצה בזה", ענה.
כל ניסיון שלי להסביר לדניאל שאף אחד לא יידע על נוכחות המצלמות מלבדי לא עזר, והוא סרב לנקוט בשיטה זו.
לצערי הרב, פעמים רבות הלקוחות לא מקשיבים לעצה המקצועית של בעל המקצוע אותו הם שכרו לעבודה.
הבנתי שאני אצטרך לנקוט בשיטת פעולה יצירתית בכדי לעלות על הגנב... מה עשיתי בכדי לתפוס את הגנב? מי היה הגנב?
הכול יסופר בחלק השני של הסיפור, בעוד כמה ימים ...
* רוצים לראות את הפרקים הבאים של יומנו של חוקר, תעשו "לייק" לעמוד.
**אם אהבתם את הסיפור שתפו שרגא איסוף מידע וחקירות 03-5440977 / 050-7404376 shragainfo@gmail.com ***תודה רבה לטל חגי & אביעד קפויה על עריכת התוכן. **** הצילום הוא אילוסטרציה.
