מיומנו של חוקר 60 : "הטרדה מינית" - חלק ב

"אין לי עבודה, אין לי זוגיות והפסקתי לישון בלילה ..." (חלק 2)

כזכור, יאיר, מנהל מפעל משפחתי בן 35 מהצפון, ביקש ממני לעזור לו לאחר שהוגשה נגדו תלונה בגין הטרדה מינית על ידי עובדת שלו לשעבר.

יאיר נשבע בפניי כי הוא מעולם לא הטריד אותה בשום צורה ובטח שלא נגע בה.

ההיפך הוא הנכון. העובדת (לשעבר) הייתה מעוניינת בו מבחינה רומנטית – אך הוא הבהיר לה מיידית כי הוא בזוגיות ולכן זה לא יתפתח לכיוון בו היא מעוניינת.

ביקשתי מיאיר שיעביר לי את מכתב התלונה של סיון. במכתבה, באמצעות בא כוחה, טענה סיון כי היו שני מקרים מרכזיים בהם יאיר הטריד אותה מינית.

המקרה הראשון היה בטיול של המפעל לפני כשנה, כאשר במהלך ערב החברה הוא שלח לה רמיזות מיניות ואף הזמין אותה לחדרו.

במקרה נוסף, אשר ארע לדבריה לפני מספר שבועות, הוא קרא לה למשרדו ובמהלך שיחת עבודה ביניהם החל ללטף אותה ואף נישק אותה בלחי בניגוד לרצונה.

התעקשתי עם יאיר. רציתי לדעת האם ייתכן והסיפור של סיון הוא מופרך מיסודו, או שמא פשוט מדובר בסיטואציה אותה שני הצדדים פירשו בצורה אחרת.

יאיר התעקש ואמר באופן החלטי: "לא היה ולא נברא"!

הוא סיפר לי כי בטיול חברה, באותו ערב מדובר, סיון שתתה קצת יותר מידי ואחרי שהוא כבר הבהיר לה שהוא לא מעוניין, היא המשיכה וניסתה לחזר אחריו ורמזה לו כי הוא יכול להשתחרר דווקא בערב הזה, בו אשתו אינה נמצאת.

יאיר, שהיה מובך מאד מהמעמד וגם מכיוון שהיה קל להבחין כי סיון הייתה שתויה, פשוט סירב לה בנימוס ואמר לה שהוא גבר נשוי. הוא ביקש ממנה לא להזכיר זאת שוב. הוא טען כי סיון הגיבה לסירוב שלו בצורה חיובית.

המקרה הנוסף ארע (כביכול) כאשר הוא זימן את סיון לשיחה בה הוא שאל אותו בגין מספר היעדרויות שהיו לה בתקופה האחרונה מהעבודה. הוא ביקש ממנה להקפיד לעדכן אותו במידה ויש לה בעיה כלשהי בבית, והסביר לה שהיעדרות חוזרת ללא סיבה היא עניין חמור מבחינתו.

בשיחה הזו הוא הרגיש שסיון קצת כועסת, אבל היא התנצלה ועזבה את המקום.

"אז מה דחף אותה להגיש תלונה לאחר כל כך הרבה זמן?", שאלתי. "ככל הנראה נקמה על הפיטורין שלה", ענה.

הבעיה המרכזית של יאיר הייתה שאף אחד לא יכול היה להעיד לטובתו, הוא מעולם לא סיפר לרעייתו או לאף אחד אחר על החיזורים של סיון כי הוא באמת לא ייחס לכך חשיבות גדולה, ובטח שלא האמין שזה יתפתח לכיוון שאליו זה הגיע.

"אתה תמים", נפלט לי.

יאיר הסתכל עליי במבט מופתע, אך ידע שאני צודק.

בשלב הראשון ניסיתי לחשוב טכנולוגית אם יש אפשרות לשחזר או להגיע להודעות אותן שלחה סיוון בעבר, אך כמו שיאיר אמר – הטלפון שבק חיים ולא היה ברשותו יותר.

בדקתי עם איש טכנולוגיה נוסף עמו אני עובד, הוא ביצע בדיקה ומסר כי לא ניתן להגיע למידע.

השלב השני היה ללמוד על חיה של סיון.

ביצעתי חקירה מקיפה עליה וגיליתי מספר ממצאים מעניינים.

סיוון, בת 23, היא בת להורים גרושים, אביה עזב את הבית כשהייתה צעירה מאד והיא גדלה עם אמה ואחיותיה.

התברר כי במשך שנים רבות סיוון לא הצליחה לשמור על זוגיות ארוכה, וכאשר חוקרת שלי שוחחה בשיחת "כיסוי" עם אחותה, היא סיפרה לה שלסיון תמיד הייתה בעיה עם "דמות אב".

היא תמיד נמשכה לגברים מבוגרים יותר, ובעבר כבר היה לה רומן קצר עם גבר נשוי. כאשר אימא שלה גילתה על כך היא "עשתה לה את המוות" עד שהקשר ביניהם נגמר.

סיוון לקחה את הפרידה קשה מאד, אך אחותה המשיכה וסיפרה כי היא תמיד רצתה את הבלתי אפשרי ובמידה מסוימת הייתה קצת כפייתית. המידע הזה היה טוב, אבל לא היה מספיק טוב.

המשכתי לחקור ולחפש. גיליתי שסיון מעולם לא הגישה תביעה או תלונה על הטרדה מינית או משהו דומה לכך – כך שנראה כי אין לה היסטוריה של תלונות בנושא.

בחקירה ביחס למצבה הכלכלית, נראה היה שסיוון תמיד הייתה שורדת, המצב הכלכלי שלה אף פעם לא היה מזהיר ותמיד היא התקשתה "לגמור את החודש".

מספר פעמים היא לוותה כסף מאימא שלה בכדי לשלם את שכר הדירה – שגם מצבה הכלכלי לא היה מזהיר.

לסיוון לא הייתה דירה על שמה או נכסים, ובכל השנים היא הייתה מגיעה לעבודה בתחבורה ציבורית.

כאשר המשכתי לחפש מצאתי משהו מוזר מאד; לפני כחודש, סיון רשמה על שמה רכב בשווי של 50,000 ₪.

ערכתי בירורים בצורה עקיפה, והובהר כי אף אחד מבני המשפחה הקרובה שלה לא העביר לה כסף.

אז איך למישהי במצב כלכלי קשה, אשר פוטרה לא מזמן, יש כסף לרכוש רכב?

הפעלתי חוקר שלי, שמומחה בענף הרכב, ביקשתי ממנו שיתחקה אחר העקבות של הרכב. ביקשתי שיחזור אליי עם תשובות מהירות; מאיפה הרכב הזה נרכש? איך שילמו עבורו? כרטיס אשראי? העברה בנקאית?

בשלב זה כבר צץ לי חשד כלשהו, אבל רציתי לקבל הוכחות לכך.

חזרתי אל יאיר בשאלה – "יש מישהו שירצה להפיל אותך?" "למה אתה מתכוון?", הופתע מהשאלה.

"אני שואל אם יש לך יריב עסקי כלשהו, אויב מהעבר, מישהו שירצה ברעתך?", חידדתי.

"לא עולה לי מישהו לראש, אבל אני מניח שלכל אחד מאתנו יש אנשים שמחבבים אותו פחות". ענה ולא עזר לי.

כשסיימתי את השיחה עם יאיר קיבלתי טלפון מאיש קשר שלי, "מצאתי – אני מעביר לך את הפרטים בפקס".

המתנתי לפקס כמו ללידה של תינוק, הייתה לי הרגשה שהוא ייתן לי תשובה לחשדות שלי. בפקס הופיע כי הרכב היה בבעלות של חברת ליסינג גדולה ונרשם ישירות ע"ש סיון, אך כאשר הסתכלתי בסוף הדף בפרטי המשלם הופיע שמו המלא עם פרטי חשבון בנק.

אומנם לא היו שם את הפרטים המלאים שלו, אך מכיוון שהיו לי את פרטי חשבון הבנק – יכולתי לבצע חקירה זריזה וכבר למחרת היו בידיי הפרטים מלאים של רוכש הרכב.

התקשרתי ליאיר, "מחר אנחנו חוזרים למפעל, אתה הולך לחזור למשרה שלך". אמרתי בביטחון.

למחרת ניגשתי עם יאיר למקום עבודתו, כאשר בכניסה למפעל ראיתי את כל אותם מבטים שיאיר דיבר עליהם.

ביקשתי מיאיר שיזמן ישיבת הנהלה דחופה ושכולם יגיעו לחדר הישיבות.

לא חיכיתי הרבה, וניגשתי לדוד של יאיר – אהרון, אתה יכול לספר לכולנו מדוע רכשת רכב לסיון?

אהרון, שבדיוק היה בדרכו ללגום מקפה שלו, כמעט נחנק מהשאלה שלי. "מה ..ממ ...רגע, אני לא ...". אהרון נשאר ללא מילים.

התברר כי אהרון התיידד עם סיון במשך תקופה ארוכה והוא היה איש סודה. היא אף סיפרה לו שהיא מאוהבת ביאיר.

הוא גם זה שעדכן את סיון שעומדים לפטר אותה, עוד בטרם קיבלה את הבשורה.

מסתבר שאהרון חש מתוסכל מכך שמי שמנהל את המפעל הוא יאיר ולא הוא – שהיה אחיו הבכור של האב המנוח.

הוא ניצל את מצבה של סיוון והבטיח לה שאם היא תתלונן על יאיר הוא ידאג לפצות אותה כלכלית.

הוא לא העביר לה כסף באופן ישיר, כי הוא חשש שניתן יהיה לעלות על זה. הוא לא האמין שמישהו יוכל לגלות ששילם על הרכב שקנה לה, מכיוון שהוא דאג שהרכב יירשם ישירות על שמה.

לאחר שאהרון התוודה שהוא היה חלק מהמזימה להדיח את יאיר מהנהלת המפעל, הוא הסכים למכור את חלקו במפעל ואף כתב תצהיר אצל עו"ד בו הוא מפרט את השתלשלות האירועים.

כאשר יאיר שלח לסיוון את התצהיר של אהרון, הוא קיבל זמן קצר לאחר מכן את הדבר לו הוא חיכה יותר מכל- התביעה נגדו בוטלה.

* רוצים לראות את הפרקים הבאים של יומנו של חוקר, תעשו "לייק" לעמוד.

**אם אהבתם את הסיפור שתפו שרגא איסוף מידע וחקירות 03-5440977 / 050-7404376 shragainfo@gmail.com ***תודה רבה לטל חגי & אביעד קפויה על עריכת התוכן. **** הצילום הוא אילוסטרציה. יומנו של חוקר 60 – חלק ב' (דצמבר 2017)