מיומנו של חוקר 63: "בדיקה לפני החתונה"
"אני חושב שארוסתי בוגדת בי..." פתח בשיחת הטלפון.
"אני לא מאמין שהמילים האלו יוצאות מהפה שלי...", המשיך.
בשלב הזה אני רק מקשיב לקול בצד השני. רוצה להבין טוב יותר מדוע הוא חושב את מה שהוא חושב. ואז הוא גמגם ואמר – "נראה לי שטעיתי וניתק".
התהליך הנפשי שעובר על לקוחות שפונים אליי, במקרים מסוימים, הוא לא פשוט. כך גם במקרה של חגי.
הבנתי מהשיחה הראשונה שהוא נרגש ולכן לא חזרתי אליו, רק שלחתי לו הודעת טקסט – "אם תשנה את דעתך, אשמח אפילו רק להקשיב".
כעבור יומיים הוא חזר אליי, ואמר : " אני מצטער. עברו עליי כמה ימים לא פשוטים. אני רוצה שניפגש. אני מעדיף שלא לפרט בטלפון – מחר אשלח לך הודעה עם מיקום".
קיבלתי הודעה טקסט עם כתובת שהייתה מוכרת לי מאד.
שהגעתי למקום ידעתי שאני זוכר נכון, היה מדובר במגרש כדורסל שכונתי – הסמוך לביתו של חגי.
הוא הגיע לבוש בבגדי ספורט ועם כדור כדורסל בידו; "זו הייתה הדרך בה הייתי יכול לצאת עכשיו מהבית מבלי לעורר חשד", הסביר מבלי ששאלתי.
הוא מיד מסר לי את הכדור והזכיר לי את התקופה שהייתי חוזר מבית הספר כל יום, בשמש ובגשם, מתאמן ומגיע לפני כל השחקנים האחרים בשכונה.
כיום הרגליים כבר לא זריזות כמו פעם, אבל אחרי כמה זריקות שלא פגעו בכלום – נכנסו כמה כדורים פנימה שהעלו על שנינו חיוך.
התיישבנו בספסל הסמוך למגרש, וחגי בדק מסביב שאין במגרש מישהו שהוא מכיר.
"לא יודע מה אני עושה פה, יכול להיות שאני מדמיין את הכול... אבל עוד חודשיים אנחנו מתחתנים ואם יש לה מישהו אחר אני חייב לדעת", אמר.
את מעיין הכיר במקום עבודתו הקודם, בחברת היי טק.
ביום הראשון, כשהיא הגיעה לעבודה, מיד "שם עין עליה" ואמר לחבר מהעבודה: "היא תהיה אשתי". ואחרי שבועות של חיזורים בהם מעיין אמרה לו ,כמה פעמים, שהיא מקפידה לא לצאת עם אנשים שעובדים איתה, היא נכנעה כאשר הוא הופיע יום אחד עם מעטפה שבה כרטיסים להצגת תיאטרון שהיא מאוד רצתה לראות.
לאחר הערב הזה הם כבר היו בלתי נפרדים.
כעבור שנה של זוגיות חגי הביא לה טבעת, ומעיין הסכימה מיד.
"מעיין היא טיפוס פלרטטן, ואני יודע שכולם אומרים את זה – אבל היא לא הטיפוס הבוגד".
"אז למה אנחנו כאן"? שאלתי.
"בחודש האחרון קרו כמה דברים שערערו אותי", אמר.
המקרה הראשון קרה כאשר יום אחד היא חזרה מעבודה מאוחר מהרגיל, מריחה מעשן של סיגריות.
"מעיין לא מעשנת", חידד.
ידוע לו כי במקום העבודה החדש שלה לא מעשנים, והיא לא מבלה עם אנשים מעשנים. וכאשר הוא הרים את המעיל של מעיין בכדי להניח אותו על הקולב, הוא הריח ריח חזק של בושם גברי.
"אמרתי לעצמי שיש הרבה הסברים הגיוניים לזה, ולכן בכלל לא טרחתי לשאול אותה בנושא", המשיך חגי.
המקרה השני, היה בעצם רצף של מקרים בהם מישהו היה מתקשר אליהם הביתה וכאשר היה שומע את קולו היה מנתק את השיחה. הוא ניסה לחזור אל המספר הזה –ללא הצלחה.
מקרה נוסף היה כאשר מעיין נשארה לעבודה עד מאוחר, משהו שקורה יותר ויותר בתקופה האחרונה, הוא התקשר אליה למשרד, כי נגמרה לה הסוללה בנייד, כך סיפרה לו, ואחת הבנות שעובדות איתה אמרה שהיא סיימה לעבוד כבר לפני שעתיים.
שעתיים? חשב לעצמו. הנסיעה לביתם לוקחת לא יותר מ-15 דקות. איפה היא? ולמה היא לא סיפרה לו לאן היא הולכת?
הוא שאל בעדינות את מעיין איפה הייתה, כי הוא חיפש אותה בעבודה – היא סיפרה שהיא עצרה אצל אימה שלא הרגישה טוב, היא לא שמה לב לשעה והתנצלה ששכחה לעדכן אותו.
מקרה נוסף היה כאשר הנייד של מעיין היה על השולחן במטבח, היא הלכה להתקלח, ואז ראה הודעה ממספר לא מוכר – "עדיין חושב על אתמול".
כשמעיין יצאה מהמקלחת הוא שאל אותה בדבר ההודעה, היא הופתעה ואמרה שאין לה מושג על מה מדובר ובטח מדובר בטעות.
היא ניסתה לחזור למספר הזה, ליד חגי - ולא היה מענה.
המקרה האחרון אירע מספר ימים קודם לכן. חגי נוהג לעצור בכל בוקר במאפייה ליד ביתו בכדי להתחיל את הבוקר עם קפה ומאפה, בלי זה הוא לא יכול להתחיל את היום.
במאפייה הוא פגש חברה קרובה של אימא שלו, שושנה, אותה הוא מכיר מאז שהיה ילד.
תמיד כשהייתה רואה אותו היא הייתה צובטת לו בלחיים, הוא שנא את זה, וגם היום אחרי שלושה עשורים היא המשיכה לעשות את זה. אבל הוא חייך ולא אמר מילה.
ואז לפני שיצא מהמאפייה, שושנה זרקה לו "ראיתי את אשתך היפה אתמול. במסעדה במרכז העיר".
חגי בלע רוק ושאל, "את בטוחה? מתי?"
שושנה השיבה: "ברור איך אפשר לפספס יופי כזה, היא ישבה עם איזה בחור שנראה חשוב עם חליפה – זה היה בסביבות השעה 17:00".
"לא רציתי להפריע להם", המשיכה. "היה נראה שהם מדברים על משהו חשוב".
חגי רצה שהאדמה תבלע אותו, עם מי מעיין ישבה אתמול במסעדה? זאת לאחר שהיא שוב הגיעה מאוחר מהעבודה..
הוא נכנס לטלפון הנייד שלו וראה שוב את ההודעה שלחה לו מעיין אתמול בשעה 16:30, "מאמי אני קבורה פה בעבודה, אני שוב אחזור מאוחר היום. לא אספיק לארוחת ערב. אוהבת".
אמרתי לחגי שאין ספק שמשהו מוזר קורה פה, והסימנים בהחלט מעידים על כך.
"אני רוצה שתעקבו אחריה כבר מחר", ביקש.
התחלנו במעקב, כבר למחרת בבוקר – מה שגילנו בחקירה היה מפתיע מאד ...
המשך הסיפור בעוד כמה ימים כאן באתר!
*אם אהבתם את הסיפור שתפו
שרגא איסוף מידע וחקירות
03-5440977 / 050-7404376
shragainfo@gmail.com
** מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק
https://www.facebook.com/private.investigations/
***תודה רבה לטל חגי & אביעד קפויה על עריכת התוכן.
**** הצילום הוא אילוסטרציה.
יומנו של חוקר 63 – (מרץ 2018) – חלק א'
