מיומנו של חוקר 90 - חלק ב'
נשלחתי לחקור בלבנון.
כזכור, בחלק הקודם סיפרתי על תיק חקירה ביחס לאירועים מדרום לבנון שהתרחשו לפני מעל 20 שנים.
בשארה, חייל צד"ל לשעבר, הגיש תביעה כנגד המדינה.
הוא טען כי נפגע פיזית ונפשית במהלך מספר אירועים במסגרת שירותו הצבאי.
החקירה בתיק הייתה מורכבת מאד, מכוון שכללה חיפוש וחקירה של חיילים ששירותו בגזרה לפני שנים רבות.
פעלנו לאתר גורמים "ישראלים" נוספים או חיילי צה"ל בעבר ולחקור אותם אודות היכרותם עם בשארה, ולקבל מידע על האירועים בהם טוען כי היה מעורב.
פעם אחר פעם הייתי זקוק ל"קסם האישי" שלי ולתרגילי חקירה שונים, בכדי לקבל מידע, שכן לרוב הנחקרים לא היה אינטרס לשתף עמנו פעולה.
בנוסף לא הייתה לנו ידיעה מראש על טיב היחסים של הנחקרים עם בשארה וייתכן מאד שהם יזהירו אותו או יתאמו עמו גרסאות.
לאחר חקירה של מספר חיילים ומפקדים ששירתו בגזרה בשנים הללו, קיבלו מידע מבוסס לפניו חייל במילואים בשם זיאהד יוכל לתת לנו כמה רמזים משמעותיים.
הגעתי אל הכניסה לכפר בו הוא מתגורר.
לאחר חיפוש ממושך לא איתרתי את ביתו והוא לא ענה לטלפון, התחלתי לחשוב שהנסיעה שלי הייתה לחינם.
בשלב מסוים נתקלתי בכמה ילדים משחקים בכדורגל, כאשר אחד מהם יושב בצד ונראה כי הוא רוצה שאגש אליו.
להפתעתי הוא היה נחמד מאד ואמר שהוא ישמח לעזור לי, אבל רמז לי שהוא ממש רוצה שאקנה לו חטיף מהמכולת הסמוכה וכך עשיתי.
תוך זמן קצר הוא הוביל אותי אל הבית.
זיאהד פגש אותי בכניסה לביתו, התנצל על החוסר זמינות אז חיבק ונישק אותי בשתי הלחיים, זה היה משעשע ומביך בו זמנית.
זיאהד סיפר כי הוא שירת במגוון תפקידים בגזרה משנת 1989.
הוא זכר את בשארה טוב מאד וגם זיהה אותו בתמונה שהראתי לו.
בשלב זה אמר, אני אארח אותך כמו מלך – אבל אני לא אספר לך דבר ממה שאני זוכר, כי המדינה והצבא שכחו אותי ואת החברים שלי לגמרי.
הבנתי שגם הוא כועס.
חשבתי לעצמי שלא נסעתי מעל שעתיים, בכדי לחזור עם ידיים ריקות ועכשיו השאלה היא איך אני מקבל את המידע שחסר לי מהאדם הראשון שזכר את בשארה.
החלטתי לא לדבר על הנושא שלשמו באתי.
ניהלנו שיחת חולין של מעל שעה, זיהאד הוא איש שיחה מרתק עם סיפורים ומשלים מצחיקים וחכמים.
הוא סיפר לי כי יש לו את העסק הגדול ביותר באזור למכירה של רהיטי יד שנייה וענתיקות.
בשלב זה אמרתי : "אמנם אני חוקר פרטי, אבל יש לי ניסיון רב במכירה של מוצרי יד שנייה, במיוחד רהיטים".
זיהאד צחק ואמר לי, "רוצה לבוא לעבוד אצלי".
ראיתי שזיהאד נפתח אלי ולאט לאט ושהוא ראה שאני מתכנן לעזוב, הוא אמר לי :"בוא אני אעזור לך...".
הוא הכיר את בשארה כמה שנים.
סיפר כי בשארה שירת כנהג ואיש חימוש וכחלק מתפקידו היה מוביל רכבים מסוג מרצדס ורכבים נוספים מהגזרה שלו למפקדי האוגדה.
זכר כי בשנת 1996 היה מקרה בו רכב אכן התדרדר במוצב, אך לדעתו בשארה לא היה הנהג של הרכב ולא היה מעורב במקרה.
כמו כל הנחקרים הקודמים, הנ"ל אמר בוודאות כי אין סיכוי שבשארה היה קרוב לגזרה בה נהרג אבי ז"ל.
סיפר שהוא זוכר את התפקוד של באשרה בצורה טובה, וכל הפגיעות הפיזיות והנפשיות שהוא מתאר הן מוגזמות לגמרי.
זכר כי בשארה המשיך לשרת לאחר האירועים הללו כרגיל.
"אני רוצה לשלוח אותה לחבר שלי שגר בכפר סאג'ור, יהיה לו מידע מעניין עבורך ...", אז המשיך וצחק :"אי אפשר להגיע אליו עם הג'י פי אס שלך"...
.
בהמשך הוא לא ויתר, ולקח דף ושרטט לי מפה מדויקת לביתו של מוסטפא.
בניגוד לנחקרים הקודמים עמם תיאמתי מראש, למוסטפא הגעתי בהפתעה וקיוותי שהוא יקבל את זה בהבנה.
אחרי שהראתי לו אישור של הגורם אותו אני מייצג אמר.
אני אעזור לך, כמו שאף אחד לא עזר לך עד עכשיו.
אחי עובד בבית חולים בצפון, סע אליו והוא יתן לך את כל מה שצריך.
מדובר בבית חולים בו רוב חיילי צד"ל טופלו בו.
הבנתי שאסור לי לבזבז זמן ועלי לנסוע במהירות לבית חולים, אך הייתי אחרי יום ארוך של נסיעות והבנתי שעלי לבלות את הלילה בצפון ורק למחרת בבוקר לגשת לבית החולים.
נכנסתי לבית החולים, אז הייתי צריך הסבר של לא פחות מעשרה אנשים שונים בכדי להגיע למתחם הארכיון, בו עבד ג'מאל.
בית החולים נבנה ממש כמבוך.
אחרי חיפוש של מעל לשעה, פגשתי את ג'מאל, אחיו של מוסטפא.
ג'מאל אמר לי מיד :"אני יודע למה אתה פה ואני לא סובל אנשים שמנסים לדפוק את המדינה, בוא אחרי ..."
הוא הוביל אותי לחדר הארכיון בבית החולים.
"תדע כי כל מי שהגיע לבית חולים ב 30 שנים האחרונות, פרטיו מופיעים בארכיון", סיפר בגאווה.
"אבל יש בעיה, רק בחמש שנים האחרונות החומר סרוק, כל השאר מופיע בקלסרים ...", אמר בפנים חמוצות.
"ואיפה כל הקלסרים נמצאים?", שאלתי בתמימות.
אז ג'מאל פתח חדר נוסף וחשכו עיני.
חדר ענק בו מאות ארגזים, מאוחסנים בעשרות מדפים בהם אלפי קלסרים.
מה אני עושה? איך אני עובר על כל החומר? זה ייקח לי יום שלם.
התקשרתי לחוקר נוסף המתגורר בצפון, "אני צריך את עזרתך עכשיו".
הוא לא שאל יותר מידי ותוך חצי שעה פגש אותי בארכיון בית החולים.
אחרי שלוש שעות של חיפוש, מצאתי סוף סוף את המסמכים המבוקשים.
בכל התאריכים בהם טען בשארה כי הוא הגיע לבית חולים לטיפול רפואי, לא אותר כל מסמך שיאמת את גרסתו.
בשנה אחרת, אותר מסמך אחד בו היה מעורב בתאונת דרכים, אך ללא כל קשר לשירותו הצבאי.
הבנתי כי הגעתי למידע המבוקש.
ג'מאל שאל אותי :"אתה רוצה עוד משהו? בונוס?!".
בליבי חשבתי :"מה עוד כבר אוכל לקבל?".
ג'מאל הפנה אותי למספר קלסרים נוספים, בחדר צדדי.
"מה זה?", שאלתי.
"כאן מופיע תיעוד נפרד עם מידע על רקע נפשי", סיפר.
"אני נותן לך שעה לחפש ואני בשלב זה עוזב את החדר, תחזיר לי את המפתח שאתה מסיים", אמר וברח משם במהירות.
לאחר חיפוש ארוך נוסף, מצאתי מידע מעניין נוסף.
מסתבר כי בשלב מסוים, עלה חשד כי בשארה קיבל טיפול פסיכיאטרי.
המידע בנושא לא תויק בתיק הרפואי הרגיל שלו, מסיבה שאינה ברורה, אך באחת הבדיקות שלו ע"י פסיכיאטר נכתב כי ככל הנראה בשארה סובל מבעיה נפשית אשר גורמת לו לדמיין כי היה במקומות ואירועים בהם לא היה מעולם.
המידע הזה השלים את התמונה ונתן לי את כל התשובות המבוקשות ....
אחרי כמה חודשים, גילתי שהתביעה של בשארה הגיעה לפשרה והוא קיבל פיצוי חלקי על הנזקים הנפשיים שנגרמו לו לכאורה.
אך רוב טענותיו נדחו בעקבות החקירה שלנו.
*אם אהבתם את הסיפור מוזמנים לשתף.
שרגא איסוף מידע וחקירות 03-5440977 / 050-7404376 shragainfo@shragainfo.co.il
+הצטרפו לערוץ שלנו בטלגרם וקבלנו עדכונים לפני כולם (לחצו כאן) **עכשיו כל הפרקים של יומנו של חוקר באתר שלנו. ***תודה רבה לאביעד קפויה על עריכת התוכן. **** הצילום הוא אילוסטרציה. יומנו של חוקר 90 - חלק ב' (ספטמבר 2020)
