יומנו של חוקר 105 - האח שנעלם
"איך מוצאים אדם שלא רוצה שימצאו אותו?"
לקוח אמר לי פעם :"אם מישהו רוצה באמת להיעלם, אין כוח בעולם שיכול למצוא אותו".
אני הגבתי לו שבמדינה הקטנה שלנו, עם מספיק תקציב ותושייה אפשר למצוא כל אחד.
זה היה יום שלישי. מצד אחד, בדיוק חזרנו מחג והרבה עבודה חיכתה לי על השולחן במשרד.
מצד שני זאת אחת הסיבות שאני אוהב את העבודה שלי, הימים פשוט עפים להם.
לא אחת אני מסתכל בחלון ואני רואה שחושך מוחלט בחוץ ומבין שזה הזמן לסיים את היום, שאר העבודה תחכה למחר.
תוך כדי שאני שולח את המיילים האחרונים, נזכרתי שהיום החל שעון החורף וזאת עוד סיבה שהיום התקצר לי במהרה.
"אני לא אוהב את שעון החורף ולא אוהב את החורף בכלל", חשבתי.
כמו שקורה פעמים רבות, כאשר מרפי דופק בדלת, הפעם הוא שלח הודעת סמס :"שרגא אני צריכה את עזרתך דחוף, רונית".
רונית עבדה פעם במשרד סמוך אלי.
היינו נפגשים במטבחון המשותף של הקומה ומדברים על ענייני יומיום, קצת פוליטיקה, קצת סרטים מומלצים ובעיקר היינו משתפים סיפורים על המשפחה והילדים.
בתגובה להודעה של רונית, הרמתי אליה טלפון והיא מצידה שאלה אם אני יכול לפגוש אותה בדחיפות ברמת השרון, השבתי בחיוב.
הכתובת שהיא שלחה לי דרשה ממני סיבוב קל בדרך הביתה, אך שמעתי שהיא לחוצה ולכן סגרתי את המשרד ונסעתי לכתובת.
כאשר הגעתי למקום רונית חיכתה לי בחוץ ופתחה לי את השער לחנייה.
זהיתי כי מדובר "בבית סבתא" ישן, בית שלא התאים לתדמית של רונית והבנתי שכבר מחכה לי מקרה לא שגרתי.
רונית סיפרה בתחילה כי מדובר בבית הוריה, שנפטרו לפני כמה שנים, אך היום מתגורר בו אחיה הקטן (דני).
דני הוא רווק שלא נישא מעולם, אין לו ילדים ולכן האחים החליטו שהוא יתגורר בבית עד שיקים משפחה.
בסריקה ראשונית של הבית ניתן היה להבין מיד כי הוא מבולגן וכי דני, עזב אותו בחופזה.
"דני נעלם לפני אתמול ואין לי מושג איפה הוא", סיפרה והחזיקה את הדמעות.
השאלה הראשונה שהייתה לי, כמובן, אם היא דיווחה למשטרה.
רונית השיבה בחיוב, אך המשטרה ענתה לה שדני לא נעדר למספיק זמן בכדי להיחשב כנעדר, ואין שום דבר בבית שיכול להעיד ש"משהו לא בסדר".
"מבחינתם הוא יצא לחופשה", אמרה בכעס.
"אני מכירה את אחי ואנחנו מדברים כל בוקר כבר 20 שנים, אין סיכוי שהוא עזב ליום שלם, מבלי להגיד לי כלום", הוסיפה.
רונית סיפרה שהוא לא עונה בטלפון הנייד, וכאשר מתקשרים אליו יש צליל של "מנותק".
המשיכה וציינה כי דני לא הגיע לעבודה בבוקר, הוא לא השאיר פתק או כל הודעה וזה נראה כאילו "בלעה אותו האדמה".
ביקשתי מרונית לקבל קצת רקע על אחיה - איפה הוא עובד, מי החברים שלו, ומה הייתה שגרת חייו, לפני שנעלם.
היא סיפרה שדני עובד כמתכנת עצמאי, ולעיתים נעלם לימים כדי לעבוד על פרויקטים, אבל הפעם היה משהו אחר. רונית ציינה שהוא התנהג מוזר לאחרונה, כאילו משהו הטריד אותו, אך לא רצה לשתף אותה.
בזמן שרונית סיפרה לי על אחיה, התחלתי לסרוק את החדר.
אני זהיתי מיד כמה דברים מוזרים בבית.
רונית סיפרה כי המשטרה לא הגיעה אליו הביתה, הם לא ביצעו חיפוש בכדי לבדוק אם יש סימן או רמז בעניין מקום הימצאו.
על פניו הבית הוא נראה די רגיל ולא ניתן היה לזהות סימנים למאבק או פריצה בבית.
כאשר הגעתי לחדר העבודה של דני, שהיה נראה די מבולגן, היו בו כל מיני דפים שזרוקים על הרצפה, חלקם בתוך הפח וחלקם לידו.
היה נראה כי דני הכין טיוטה של משהו, כתב ומחק כל מיני דברים, לא ברורים.
לפתע זיהיתי פתק שהיה נראה קצת אחר, פתק מקומט שהיה נראה כאילו דני תכנן לזרוק אותו, אבל בסוף השאיר אותו על השולחן.
פתחתי אותו ושם היה כתוב, רחוב המפעל 17 וסימני מחיקה.
ביצעתי חיפוש זריז וזיהיתי שיש מספר ערים, בהן מופיע רחוב "המפעל", אך הקרובה ביותר היא תל אביב.
כרגע זה היה הרמז הראשון שהיה לי.
לפני שיצאתי לכתובת, החלטתי לחפש עוד קצת בדירה של דני.
כאשר הסתכלתי בשידת המגירות שלו, אחת מהן הייתה נראית לי מוזרה ולא זהה לשאר המגירות והחלטתי לשלוף אותה החוצה.
כשהוצאתי את המגירה, ראיתי שיש מגירה נסתרת מאחוריה.
רונית נדהמה ושאלה: "איך ידעת?".
אמרתי לה את האמת, שלא ידעתי, הרגשתי.
המגירה הנסתרת הייתה עם מנעול, אבל לא היה מדובר במנעול מתוחכם מידי ולאחר כמה תנועות עם עצם חד, הוא נפתח.
במגירה היו עוד כל מיני מסמכים וטלפון נייד נוסף.
"מה זה הנייד הזה?, זה לא הנייד של דני". אמרה רונית.
הסברתי לרונית שיש הרבה אנשים שמחזיקים טלפון נייד נוסף, בדרך כלל כי יש להם מה להסתיר.
הטלפון היה נעול עם קוד, אבל כאן דווקא רונית הגיעה לעזרה ואמרה שלדני היו כמה סיסמאות קבועות, לאחר שהקשנו שלוש מתוכן, בפעם השלישית, הנייד נפתח.
לא היה צריך לחפש הרבה בטלפון הנייד שלו בכדי למצוא מספר "סמסים" עם אזהרות מכל מיני גורמים בלתי מזוהים, בנוגע לחוב כלשהו, שדני נדרש לשלם.
ההודעות נשלחו מטלפונים שונים ומבדיקה קצרה שביצעתי הועלה כי מדובר בטלפונים חד פעמיים שעל מנת לאתר אותם נצטרך לעבוד כמה ימים ולא היה לנו את הזמן הזה.
היה די ברור כי ההיעלמות של דני, קשורה לחובות שלו.
החלטתי לגשת לרחוב המפעל 17 בתל אביב.
מדובר באזור התעשייה בדרום העיר, בו חניות, מפעלים ועסקים שונים.
במספר 17 היו שתי חנויות, אחת סגורה לחלוטין והשנייה חנות נעליים, עליה היה שלט "סגור". אך הייתה לי הרגשה שהחנות לא באמת סגורה.
מהיכרות קודמת, ידעתי שלחלק מהחנויות ברחוב, יש כניסה אחורית ולכן ביצעתי עיקוף סביב הבניין ודרך מסדרון צדדי זיהיתי שיש עוד כניסה לחנות.
הכניסה האחורית הייתה סגורה, אבל ליד הדלת הייתה קודנית.
דפקתי על הדלת ארוכות ולא היה מענה, אז החלטתי לנסות להיכנס פנימה בכל זאת.
לפי מבט יסודי בקודנית זיהיתי שהיו ארבע מקשים שהיו שחוקים יותר ולכן הבנתי כי הם מרכיבים את הקוד, ולאחר ניסוי של כמה אפשרויות הדלת נפתחה.
קראתי בשמו של דני, בכדי שאם יש מישהו בחנות הוא לא יבהל מהכניסה הפתאומית שלי, אך בסיבוב קצר במקום היה נראה כי אין אף אחד במקום.
עמדתי לעזוב את החנות, אבל אז משהו צד את העין שלי.
משהו ברצפת החנות היה נראה לי לא ישר, כאשר התכופפתי מעט זהיתי שהפרקט לא שווה. שהסתכלתי שמאלה זהיתי את ארון החשמל של החנות ופתחתי אותו ואז הבנתי שהחשד שלי מוצדק.
השעון חשמל רץ מהר, מהר מידי בשביל המעט אור שיש בחנות, אז הבנתי יש פה חדר נוסף או אולי מרתף.
מעל הפרקט היה שולחן כבד, הזזתי אותו מעט ובקושי רב, ולאחר חיפוש מדוקדק זהיתי מעין כפתור ולחצתי עליו. פתאום, כמו בסרט, הפרקט התחיל לנוע ימינה ולחשוף גרם מדרגות שמוביל למטה.
בתחתית גרם המדרגות ראיתי את דני, כאשר הוא אוחז במוט ברזל בידו והוא נראה מבוהל.
"דני, רונית שלחה אותי", צעקתי.
מטבע הדברים הוא חשש תחילה שאני אחד מהאנשים שנשלחו לגבות את החוב שלו, אך לאחר שנתתי לו עוד פרטים ביחס לאחותו הוא האמין לי ועלה בזהירות כלפי מעלה.
הוא סיפר כי הוא קיבל הודעות מאיימות לאחר שהסתבך בהלוואה בשוק האפור.
בתחילה הוא חשב שזה יחלוף והוא יוכל להתמודד איתן בעצמו, אך עם הזמן, החוב רק גדל והוא הבין שהוא נכנס לסחרור שאינו יכול לצאת ממנו.
הוא דיבר עם חבר ותיק שלו, שאמר לו שהוא יכול להתחבא בינתיים בחנות הנעליים שלו, למשך כמה ימים, עד שהוא ימצא פתרון.
מסתבר שהחבר הנ"ל בעל ניסיון רב בהתחמקות מגורמים שונים ולכן לפני עשר שנים הוא בנה את המרתף והדלת הנסתרת (דני לא סיפר לי ממי החבר התחמק).
למזלו החבר שוהה בחו"ל מזה כמה חודשים וכאשר דני סיפר לו על הצרה שהוא נקלע אליה, הוא הציע לו מיד להשתמש בחנות שלו.
המרתף למטה היה מצויד באופן מדהים והתאים לשהייה ממושכת של מספר חודשים, כולל מקלחת, חדר שינה, מקרר עם ציוד ומיטה נוח.
ביקשתי שיצור קשר עם אחותו וירגיע אותה, אמרתי לו שהוא יכול לעשות זאת מהנייד שלי, במידה והוא חושש ליצור קשר מהנייד שלו.
מסתבר שדני לקח עמו את הטלפון הנייד הראשי שלו, אבל כיבה אותו, כי חשש שיוכלו לאתר אותו דרך הנייד.
רונית הייתה המומה ושמחה לשמוע את דני.
הוא סיפר לה את כל הסיפור והיא ביקשה ממנו לחזור הביתה. היא אמרה שהיא תערב מכר שלה במשטרה, כמו כן תדאג לגייס מהמשפחה, את כל החוב שלו.
דני התבייש מאד, אבל נראה כי אבן ירדה מליבו.
רונית הודתה לי מקרב ליבה ושמחה שמצאתי את אחיה, מהר כל כך.
אהבתם את הסיפור? מוזמנים לשתף.
עדיין לא רכשתם את הספר שלי? לרכישה: לחצו כאן
שרגא איסוף מידע וחקירות
03-5440977 / 050-7404376
+הצטרפו לערוץ שלנו בטלגרם וקבלנו עדכונים לפני כולם (לחצו כאן)
**עכשיו כל הפרקים של יומנו של חוקר באתר שלנו.
*** הצילום הוא אילוסטרציה.
יומנו של חוקר -105- חלק ב' (אוקטובר 2024)
Comments